אייל נולד כבד שמיעה וכאשר סיים את התיכון עמדה בפניו הדילמה האם להתגייס לצה״ל או לעשות שירות לאומי ובסופו של דבר היה לו חשוב להתגייס ולתרום למדינה.
בטירונות לימד את חבריו את שפת הסימנים להמנון ״התקווה״. הם עשו חזרות להשבעה ומזג האוויר היה גשום והיו רעמים, ולא ניתן היה לשמוע את שירת ״התקווה״. כל החיילים שרו את ההמנון בשפת הסימנים כפי שלימד אותם.
״התרומה למדינה תמיד הייתה בראש מעייני, למרות כל הקשיים שעמדו בדרכי לאורך חיי ובעיקר בשירות הצבאי, השתדלתי ועבדתי קשה בכל משימה שנתבקשתי והאמנתי בכל ליבי שאני ראוי להיקרא 'מצטיין'.״